על רקע המשבר הכלכלי בקיבוצים בשנות ה-80 וה-90 נוצרה מציאות במסגרתה על הקיבוצים היה להשתנות, הן על מנת לאפשר את המשך קיומם כקהילה בריאה, משגשגת וצומחת והן על מנת לתת פתרון התמודדות טוב יותר עם סביבה כלכלית חדשה ומאתגרת. בקיבוץ המתחדש "השתנו הכללים": החברים אחראים לפרנסה שלהם, הערבות ההדדית הוגבלה, פעילויות נבחנות על בסיס כלכלי, מידת המעורבות של הקיבוץ בחיי החברים פחתה ואילו מידת העצמאות של החברים גדלה.
שינויים ותמורות אלה מעלים בקיבוצים שאלות לגבי אופיו של הקיבוץ: עד כמה עמוקה הערבות ההדדית? עד כמה רבה הפעילות הציבורית? מה מידת החופש בנושאי תכנון ובניה, איכות חיים, תרבות ואורחות חיים אישיים? איך תראה מערכת החינוך הקיבוצית? וכן הלאה. בנסיבות אלה קיבוצים רבים שואלים את עצמם, בין השאר, מהי ההבחנה בין הקיבוץ המתחדש לבין ישוב קהילתי? את התהליך הזה של בירור עצמי ניתן לקיים בצורה סדורה ומובנית, במסגרת הליך של גיבוש חזון, אסטרטגיה ויעדים לקיבוץ המתחדש.
אתגר הקיבוץ המתחדש